"מגדה היא אחת המתנות הגדולות שזכיתי להן בחיי, אישה שחיה כמו שהיא מדברת ומדברת כמו שהיא חיה, כשיש בי קונפליקט כזה שמדיר שינה מעיני, אני יודעת שמגדה תשלוף עבורי את המצפן המיוחד והטבעי שמנהל את חייה , את תבונת הלב הרואה מתוך חכמה רכה מכילה ולא שיפוטית ואני יודעת שבסוף היא גם תאמר "רק הזכרתי לך את מה שאת יודעת. שביל הפלאות הוא מגדה ומגדה הוא שביל הפלאות.

הספר של מגדה הוא לא חובה, הוא מתנה, הוא זכות והוא מרגש.

"רק כאשר אתה קל כנוצה, אתה יכול להימצא במקום של שהייה, זרימה, גמישות. אם אתה נושא עליך מטענים שאינם שלך, כשאנשים חודרים אליך ומפעילים אותך, אינך יכול לא לשהות וגם לא להתמסר. רק מהמקום הקל, הגמיש והזורם נוכל להתמסר באמת, לנשוף ולזרום הלאה."

 איזו שבת קסומה עברה עלי בימי קורונה טרופים והזויים ובעיקר מחלישים את הדעת והזיכרון של מי אנחנו באמת. בעשר בבוקר פתחתי את הספר "שביל הפלאות" שיושב אצלי כבר כמה חודשים וכאילו חיכה לטיימינג שבו הקריאה תהפוך לטיפול שורש לנשמה שלי שנמצאת במצוקה אמתית. אני מודה לך מגדה על היותך, על המילים, הסיפורים, ובעיקר השפה המיוחדת שלך שכבר מזמן הפכה לשפתי. ספר מופת."

צופית גרנט